עודד (דדי) ליפשיץ

בן עמנואל ודבורה. נולד ביום כ"א בתשרי תש"ג (2.10.1942) בעין-חרוד בעיצומה של מלחמת-העולם השניה. אביו נפצע בה ואחרי היותו בבית-החולים הוחזר הביתה והיה מרותק למיטתו. מאמו ספג את רוח הפעלתנות והאהבה הנותנת טעם לכל התלאות שבחיים; מסבא שמע סיפורים רבים, ובעיקר מסיפורי-התנ"ך, אשר חיבבו עליו את הארץ ואת נופה. כל אלה הנעימו לו את שנות-חייו הראשונות והוא למד להיות עליז ולשמח אחרים. סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המשותף לעין-חרוד-תל-יוסף. היתה בו יציבות פנימית ואף מיסוד ההזדהות עם עבר העם והארץ. לעתים היתה מתנהלת שיחה על נושאים אלה במחלקה ובהשתתפותו בה היתה מורגשת אהבת-ישראל הנובעת מן הלב ואף תחושת-ההמשכיות. שתי תכונות עיקריות שהסתמנו בו היו הבטחון והאמונה שבנפשו. חיוך לבבי היה לו, שהעיד על טוב-לב, הבנה וסלחנות כלפי הזולת. ידע להודות בצדקת-חברו ולתקן את הדורש תיקון, כבעל-מצפון לכל דבר. אהב את הארץ אהבה עזה והיה בו רצון להכיר אותה בסיור ובטיול לארכה ולרחבה - בעמק, בגליל, בהרי-ירושלים, בנגב ובערבה. אך לא זו בלבד שאהב את הטבע; גם בעלי-חיים חיבב וטיפל בהם. נוסף להיותו בן-טבע מסור היה גם איש-חברה חביב. באוקטובר 1960 גויס לצה"ל. ביום ג' באב תשכ"ב (3.8.1962) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי שבעין-חרוד. אחרי נפלו הוציאה עין-חרוד חוברת על-שמו. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו.